Back
BackToMain
PrevMode
Mode

מאוייב לאוהב - שי עגנון

  • 732 איש קראו את המאמר

"מאויב לאוהב" / ש"י עגנון

עד שלא נבנתה תלפיות היה מלך הרוחות מושל שם בכל הארץ, וכל שריו ועבדיו רוחות עזים וקשים יושבים שם בהר ובעמק בגבעה

ובגיא ועושים כל מה שליבם חפץ, כאילו להם בלבד ניתנה הארץ .

פעם אחת נזדמנתי לשם [לתלפיות], ראיתי שהמקום נאה והאוויר צח והרקיע תכלת טהורה והארץ רחבת ידיים, טיילתי לי להנאתי.

פגע בי רוח. אמר לי, מה אתה עושה כאן ?אמרתי לו, מטייל אני. אמר לי, מטייל אתה? טפח על ראשי וזרק את כובעי. כפפתי עצמי

להרימו. פיזר את בגדי והפכם על ראשי ועשאני לצחוק. העברתי בגדי מעל ראשי. עמד הרוח והפלני לארץ וצחק וצחוק פרוע. הגבהתי

את עצמי ועמדתי. הטיח בי וצעק, כלך ולך, כלך ולך .

ראיתי שאיני יכול לדון עם מי שתקיף ממני והלכתי לי .

חזרתי לעיר ונכנסתי לתוך ביתי. קצרה עלי נפשי ויצאתי. מדעתי או שלא מדעתי הביאוני רגלי לתלפיות. נזכרתי כל מה שעשה לי

הרוח. לקחתי בד ויתדות ותקעתי לי אוהל, מפלט מרוח סוער וסער .

לילה אחד ישבתי שם. כבה האור פתאום. יצאתי לראות מי כיבה אורי. מצאתי את הרוח עומד בחוץ. שאלתי אותו, מה אתה מבקש?

הטיח על פי ותקע באוזני. חזרתי ונכנסתי לתוך אוהלי. הסיע [הרוח] יתדותי וניתק את חבלי והפך את אוהלי ופיזר את יריעותי. אף

בי פגעה ידו וכמעט שהפילני .

ראיתי שאיני יכול לו. נטלתי את רגליי וחזרתי לעיר .

חזרתי לעיר ונתיישבתי בין החומות. קצרה עליי נפשי וביקשתי לצאת למקום אוויר נאה. מאחר שאין בכל הארץ כאווירה של

תלפיות הלכתי לתלפיות. וכדי שלא יתעללו בי רוחות לקחתי עימי נסרים ועשיתי לי צריף, הייתי סבור שמצאתי לי מנוחה והרוח

סבור היה אחרת. לא יצא יום עד שהקיש על גגי וזיעזע את הדפנות. לילה אחד הסיע [הרוח] את כל הצריף כולו .

הרוח הסיע את צריפי והעמידני בלא מחסה. נטלתי את רגליי וחזרתי לעיר .

מה שאירע לי פעם ושתי פעמים אירעני שלישית. באתי לעיר וקצרה עליי ישיבתי .וליבי אוי ליבי מושכני למקום שהבריחוני משם .

אמרתי לליבי, אי אתה רואה שאי אפשר לנו לחזור למקום שגרשוני משם. ומה שאי אפשר הרי אי אפשר. ואילו ליבי דיעה אחרת

היתה לו. ואם אלף פעמים אמרתי אי אפשר היה ליבי אומר לי אלף פעמים אפשר ואפשר .

הבאתי עצים ואבנים ובניתי לי בית .

לא אשבח את ביתי, כי קטן הוא ולא אתבייש בו בשביל שיש גדולים וטובים ממנו. ביתי קטן, אבל מקום יש בביתי לאדם שכמותי

שאינו מבקש גדולות .

ראה הרוח שבניתי לי בית. בא ושאלני, מה זה. אמרתי לו, בית הוא. צחק ואמר, חייך שלא ראיתי עוד דבר של צחוק כבית זה

שאמרת. צחקתי אף אני ואמרתי לו, את שעדיין לא ראית אתה תראה. צחק ואמר, בית זה מהו? צחקתי ואמרתי בית הוא בית. צחק

ואמר לי, אלך ואבדוק. פשט [הרוח] את ידו ובדק את הדלת. נשברה הדלת ונפלה. פשט את ידו ובדק את החלונות. נשברו החלונות

ונפלו. לסוף הגביה עצמו ועלה לגג. כיוון שעלה נפל הגג. צחק בי הרוח ואמר, בית זה שבנית היכן הוא? אף אני שאלתי, היכן ביתי,

אבל לא צחקתי .

בראשונה שהיה הרוח מגרשני חזרתי העירה. לסוף אירעו דברים שלא נתנו לי לחזור לעיר. רבצתי בין המשפתיים ולא ידעתי מה

אעשה. לחזור לעיר אי אפשר, מפני דברים שאירעו שם, לחזור לתלפיות אי אפשר מפני הרוח שמגרשני. ולעשות לי אוהל או צריף,

והרי אין להם קיום, לבנות לי בית קטן, אף הוא לא עמד בפני הרוח. או אולי, מה טעם לא עמד בפני הרוח, מפני שהיה קטן ודל,

ואילו היה גדול וחזק היה עומד. לקחתי לי עצים חזקים וקורות ואבנים גדולות וטיח ומלט ושכרתי לי פועלים טובים ועמדתי עליהם

ביום ובלילה .אף חכמתי עמדה לי, שהעמקתי את היסודות .

נבנה הבית ועמד על תילו .

כיוון שעמד הבית בא הרוח והקיש על התריסים. שאלתי, מי מקיש כאן על חלוני? שחק ואמר, שכן. אמרתי לו, מה מבקש שכן משכנו

בליל סועה וסער? צחק ואמר, שכן בא לברך את שכנו לחנוכת הבית .אמרתי לו, וכי דרכו של שכן לבוא בעד החלונים כגנב? בא

[הרוח] והקיש על הדלת. אמרתי לו, מי מטיח על דלתי? אמר הרוח, אני הוא שכנך. אמרתי, שכני אתה, בוא והכנס. אמר לי שהרי

הדלת נעולה. אמרתי לו, הדלת נעולה, נראה הדבר שנעלתי אותה. השיב הרוח ואמר ,פתח. אמרתי מתיירא אני מן הצינה, המתן לי

עד שתצא החמה ואפתח לך .

כיוון שיצתה החמה יצאתי לפתוח לו ולא מצאתיו. עמדתי לפני ביתי וראיתי שכל הארץ שממה, לא אילן ולא גן, כי אם עפר ואבנים.

אמרתי לי, אטע לי גן .

לקחתי מעדר ועדרתי בקרקע .כיוון שנחרשה הקרקע הבאתי לי שתילים. באו גשמים והשקו את השתילים, באו טללים והפריחו

אותם, באה החמה והצמיחה אותם. לא היו ימים מרובים עד ששתילים ששתלתי נעשו אילנות בעלי ענפים .

עשיתי לי ספסל וישבתי בצילם .

לילה אחד חזר הרוח ובא והטיח באילנות. מה עשו האילנות, הטיחו בו ברוח. חזר הרוח והטיח באילנות. חזרו האילנות והטיחו

ברוח. לא קמה בו עוד רוח נפנה והלך לו .

מכאן ואילך נתנמכה רוחו של רוח ובא בדרך ארץ. והואיל והא נוהג עימי בדרך ארץ נוהג אני אף עימו בדרך ארץ .כשהוא בא יוצא

אני לקראתו ומבקש ממנו לישב עימי על ספסל שבגן בין האילנות. והוא בא ויושב. וכשהוא בא מביא עימו ריח טוב מן ההרים ומן

העמקים ומניף לי כבמניפה. ומאחר שהוא נוהג כבעל תשובה גמור איני מזכיר לו מעשיו הראשונים. וכשהוא פורש ממני והולך לו אני

מבקש ממנו שיחזור ויבוא, כדרך שנוהגים עם שכן טוב. ובאמת שכנים טובים אנו ,ואני אוהב אותו אהבה גמורה. ואפשר שאף הוא

אוהב אותי.